עמרי ליאור

לב חקק יושב הרחק מארץ אהבתו ומספר על תחנות חייו: ילדות בבגדד, מעברה, עיר, קליפורניה. שיריו מלווים את סיפור חייו.

מבגדד, ממנה עלה לארץ בילדותו, הוא זוכר בית רחב מידות ומשפחה מורחבת שחיה בהרמוניה.

על המעברה, אליה הגיע בתחילת שנות החמישים, הוא אומר: "בהיסטוריה של כל עם יש טעויות". כבר אז היה מלא באהבת ישראל והלשון העברית, "ילד ציוני".

מהבית הוא שאב "אהבה ללימוד ומסירות למשפחה."

בשנות לימודיו הוא פרנס את עצמו, אהב חיים ורדף דעת. הוא למד בשתי תכניות במקביל, וקיבל תארים במדעי המדינה, ספרות עברית (תואר ראשון, שני ושלישי), משפטים (עו"ד בישראל ובקליפורניה), ועוד. הוא הגיע לאמריקה מתוך "רצון להמשיך ללמוד וגם לראות אורח חיים אחר." משפחתו נשארה בישראל והוא הקים משפחה באמריקה.

גם אחרי חמישים שנה באמריקה, העברית היא "שפת חיי חייו", בה הוא שר על הכול, גם על מותו מדום לב של בנו בכורו.

הוא פרופסור מהמניין באוניברסיטה ידועה, גר בבברלי הילס, ומדבר על הארץ באהבה. העברית משככת את געגועיו לארץ, אך יש שהוא "חושב על אלה שכבר אינם, שקעו מכובד הגלגל של עינם."